<h1>ארחות חיים הלכ' שבת סימנים שי"ב—שט"ו</h1>
<h2>דף קכב.</h2>
עכו"ם שעשה מלאכה מעצמו בשבת אם בשביל ישראל אסור דעת רוב המפרשים דדווקא לאותו ישראל שנעשה בשבילו אסור גזירה שמא יאמר לו עוד עשה בשבילי לאחר מותר דאין לחוש שמא לזה שנעשה בשבילו שיאמר לו עשה לזה שאין אדם חוטא ולא לו ולמוצאי שבת בכדי שיעשה מותר ג"כ לזה שנעשה בשבילו שאין לחוש שיאמר לו עשה בשבילי אחר שאינו משתכר כלום. מצאתי כתוב הנדיבים והנדיבות שמניחין מנעליהן ביד האושכפים או בגדיהן ביד החייטים שלא נגמרה מלאכתן עדיין בע"ש או בערב י"ט למחר בבקר שלחו שלוחם לאושכף או לחייט להביאם אליהם או הוא יאמר אליהם בע"ש למחר הביאם מעצמו אליו אסורא הם עושין דכיון דההוא כלי נעשה בו מלאכה בשבת או בי"ט עצמו אסור הוא ללבוש. וכן נמי כתבו הגאונים ר' שרירא ור' האיי ז"ל אבל אם הביאם לו העכו"ם מעצמו אם נגמר' מלאכתן מע"ש או מעי"ט מותר ללבשן דלא גרעי מעכו"ם שהביא דורון פירות שאינן בני יומן וכ"כ הבה"ג בשם ר' צמח גאון ז"ל. כתב הר"ת ז"ל שכל דבר שיוכל ליהנות בו הישראל בלי שום אסור כגון מלא מים לשתות הישראל והביא לו והישראל יכול לירד לבור לשתות בהיתר ועוד כי העכו"ם שמא עושה לצרכו ע"כ ישת' מן המים כל עת שירצה אבל יין אסור. ויש מתירין אפי' הביאן בשבילו. והר"י מקור' ז"ל כתב מיהו מים אף לדברי המחמירין אם הביאן בשביל ישראל אחר מותר ואפי' עשאו העכו"ם בשבילו באיסור או שהביאן דרך ר"הר מותר לו לשתות מהן לפי שאין לנו ר"הר גמורה אבל מ"מ אין היתר לומר לעכו"ם לך והבא לי. ולפי דעת זה נהגו לאכול תבשיל או דורון אחר שמשלחין זה לזה בשבת דרך ר"הר ואפי' זה שבא בשבילו אחר שהוא עצמו יכול לילך לאכול אצל המשלח בהיתר אין לחוש שמא יאמר לך והבא לי אבל באמת השולחו לא כן הוא עושה. וכן לא יאמר לחבירו שלח לי ביד עבדך או שפחתך ואם עבד ואמר אסור לו עד מוצאי שבת בכדי שיעשה. וכן אם אמר לעכו"ם להביא לו מים בשבת ולא גרע מעכו"ם שהביא דורון לישראל מחוץ לתחום שהוא אסור לאותו ישראל וכן לא יאמר אדם כל העושה אינו מפסיד שלא התירו לומר כן אלא בדליקה או בכל דבר שיש בו הפסד ממון כאשר כתבנו. ועכו"ם שעוש' מלאכה לעצמו ויש לחוש שמא ירבה בשבילו כגון שהיה בפניו ומכירו אסור לו ליהנות ממנה ודבר שאין לחוש שמא ירב' בשבילו כגון נר שהדליקו לעצמו ונר לא' נר לק' וכבש לירד בו מותר ואפי' עושה לפניו והר"פ ז"ל כתב נראה דווק' לענין נר. וגבי מבשל נמי אם בשלו העכו"ם בשביל עצמו אסור לישראל גזיר' שמא ירגילו לעשות כן לשבת הבאה ומכאן לאסור דג שצלאתו השפחה בשביל עצמה וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ודבריו דברי תימה למה כתב זה בשבת כי גם בחול הוא אסור משום בישולי עכו"ם. כתב הר"י מקור' ז"ל ואם לקט העכו"ם פירות או צד דגי' או אפה פת והכל בשביל עכו"ם אסורין שמא ירבה בשבילו אפי' ליכא גזירא זו כגון פירו' הנושרין מאליהן דבדבר הנאכל החמירו בו חכמים וכל דבר שעוש' העכו"ם בשביל עצמו שלא בפניו אע"פי שמכירו מותר אבל דבר שיש בו משום חשש צידה או דמחובר אם בשביל עכו"ם בא לערב מותר מיד ובו ביום אסור משום מוקצה ואם בשביל ישראל בעינן בכדי שיעשו. ושאין בו משו' חשש צידה או דמחובר כי אם מחוץ לתחום אם בא בשביל עכו"ם מותר בו ביום מיד ואם בשביל ישראל אסור לאותו ישראל ולישראל אחר מותר בו ביום ע"כ הר"י ז"ל. עכו"ם שהביא חפציו בשבת והכניסן לבית ישראל מותר ואפי' אמר הניחם בזוית זו הרי זה מותר כתב הראב"ד ז"ל עכו"ם ששרוי בעיר והביא פירות המצויין בעיר לא ניחוש להם שמא מבחוץ לתחום באו דאדרבה כאן נמצאו וכאן היו ועוד דספק תחומין מדבריהם ולקולא וכן דעת הרישב"א ז"ל. ומה שאמרו נכסי העכו"ם קונין שביתה לא נאמר אלא בעכו"ם שאין שרוי בעיר וכן דעת הגאוני' ז"ל. כתב הר"י מקור' ז"ל ולענין אפיית פת שנאפה בשביל עכו"ם יש אוסרין בשבת ומיהו שמעתי שגדולים התירוהו משום ברית מילה כשאין להם פת ונראה דה"ה נמי לצורך ברכת המוציא אם אין לו לחם משנה ואף כי נטחן בשבת אע"ג דבה"ג חשיבי לטחינה כנולד ומורי לא היה מודה ע"כ. והרשב"א ז"ל כתב בתשובת שאלה שאפי' מי שאין לו פת בשבת אסור לומר לעכו"ם להביאו.
